פתאום אלירן אמר "אנחנו חייבים לעשות משהו, אנחנו לא נמות כאן !". "נכון" אמר ארתור.
מרטין שאל "אז מה נעשה ?".
"קודם כל על תילחצו, אנחנו חייבם אוויר", אמרתי, "בואו נבחן את האפשרויות:
הדלת נעולה וגם החלון נעול, אבל הוא מזכוכית, אפשר לשבור אותו ולצאת מבלי שיראה, או לפחות לא להיחנק."
לקחנו את מסך המח שב של אלירן, השלכנו אותו על החלון וניפצנו אותו.
"צאו בזהירות" אמר ג'וני.
יצאנו לאט לאט ופתאום בא אבי, הוא רואה אותנו מחוץ לבית ורץ עלינו, התחלנו להתפצל.
רצתי בכל הכוח שלי, אך משום שאני הוא הגורם לכל זה הוא רדף אחרי.
איפה החברים שלי ?! לאן הם ברחו ?! אני היחיד כאן שהמשוגע הזה רודף אחריו !
אבי התחיל להשיג אותי ותהחלתי להתעייף... לבסוף מעדתי והוא תפס אותי.
"עכשיו אין לך מה לעשות, אני אפתר ממך אחת ולתמיד !". אמר אבי
פתאום הופיע אלירן.
"תתרחק, או שהוא ימות" אמר אבי.
"אתה לא אבא שלי, נכון ?" אמר אלירן.
"אף פעם לא הייתי, אבא שלך נפטר בתעונת דרכים כאשר עוד היית קטן" אמר אבי.
"אבא שלי לעולם לא היה עושה דבר כזה, תעזוב אותו" צעק אלירן.
"לא, הסוד שלי כבר עצלכם".
"נכון, לכן לא יצא לך כלום ממנו !"
"הוא רק פיתיון, אם אתם תח שפו אותי אני אפתר ממנו" אמר אבי ברשעות.
"אלירן תקשיב, תברח, עזוב אותי ותציל את כולם" אמרתי לו.
"לא, לא אעזוב אותך לבד"...