פתאום אבא של אלירן נכנס לחדר... התנהגנו אדישים כדי שלא י**וד בכלום ואמר בשקט:
"ילדים, האם תוכלו לצאת מהחדר לזמן מה ?"
"כן" כולם ענו בפה אחד.
התכוונתי לצאת אבל הוא משך אותי בחולצה לחדר ואמר לאחרים לחכות בחוץ.
ישבתי על המיטה, ומולי הוא ישב על כיסא. התביישתי להסתכל עליו.
הוא אמר לי בל**"אני יודע."
הבנ תי שהוא גילה את הסוד !
שאלתי אותו "יודע מה ?".
"על הסוד הקטן שלך, על החברים שלך שחולקים את הסוד ועל התכנון שלכם לעצור אותי".
"מה אתה עומד לעשות לי ? אין לך שום זכות לגעת בי, אחרת אתקשר למשטרה". אמרתי לו.
"זה לא יהיה הכרחי כל עוד המשטרה לא תדע כלום, נכון ?" אמר אבי.
"אתה מחזיק אותנו כאן בכוח. אני אתלונן !" צעקתי.
"עד שאמצא מה לעשות איתך אתה כאן" הוא אמר בחיוך שטני שכזה.
"במהרה הורי יבינו שאני לא בא ושמשהו קרה לי" אמרתי לו.
"עד אז א**וב על משהו" אמר אבי.
הוא יצא מהחדר וכל החבורה אמרה: "שמענו את הכל !".
"יופי" אמר אבי. "כי גם אתם נשארים כאן".
העניין נהיה רציני, והכל בגלל סקרנותי הרבה.
הגיע הערב, וההורים שלי התחילו לדאוג והתקשרו, אבי ענה ואשתו הייתה במטבח - זה היה זמן הפעולה.
כולנו התחלנו ללכת לכיוון עליית הגג כאשר אבי בא וראה אותנו מחוץ לחדר.
"זה היה הקש האחרון" אמר אבי "עכשיו אני אסתלק ואשאיר אתכם כאן, נעולים בחדר, ללא אוויר".
"ללא אוויר ?!!!!" צעקתי
"עד שההורים שלכם יבואו אתם תיחנקו" אמר אבי והלך מהחדר, השאיר אותנו נעולים, ללא כל אוויר, הזמן לאוויר היה מגב לת וכל מה שהיה ניתן לעשות הוא לקוות.
שמענו את אבי בעליית הגג, לוקח את הכל ונעלם ללא להותיר עקבות.
פתאום אלירן אמר "אנחנו חייבים לעשות משהו, אנחנו לא נמות כאן !".