סיפור חדש בהמשכים.

העמוד שלסאפירה
<embed src="http://nackvision.com/goodies/flash_glitter/show.swf?message=Saphira&amp;font=http://nackvision.com/goodies/flash_glitter/fonts/plainn_lib6.swf&amp;glitter=http://nackvision.com/goodies/flash_glitter/glitters/glitter19.swf&amp;clickURL=http://nackvision.com/goodies/flash_glitter/&amp;type=0&amp;clickLABEL=Create Yours @ NackVision&amp;bevel=1&amp;shadow=1&amp;glow=1&amp;blur=0&amp;fade=0&amp;blink=0&amp;gb=1.8&amp;ga=0.6&amp;gi=0&amp;gc=0&amp;bb=0&amp;bc=0&amp;sb=2.6&amp;sa=0.7&amp;si=0&amp;sc=0&amp;blb=0&amp;ls=0&amp;fontsize=50&amp;num=19" quality="best" wmode="transparent" bgcolor="#ffffff" width="144" height="75" name="glitters" align="middle" allowScriptAccess="always" type="application/x-shockwave-flash" pluginspage="http://www.macromedia.com/go/getflashplayer" /><br><a href="http://nackvision.com/goodies/flash_glitter/">Create Yours @ NackVision</a><br /><center><embed<br /><br /><br <br /><br /><a href="http://www.glitter-graphics.com"><img src="http://dl3.glitter-graphics.net/pub/476/476983hn2sgfmwcz.gif" width=65 height=62 border=0></a><br />
כניסה אחרונה: לפני 3 חודשים, 10 ימים ו- 6 שעות
הישגים
0
0
1
773
פרופיל
בלוג
כל הבלוגים
לפני 11 חודשים, 29 ימים ו- 4 שעות

משום שלא הצלחתי לפרסם בשום אופן את החלק השני של הסיפור הקודם, "הלך לי התיאבון" לנסות להמשיך אותו... וקיבלתי החלטה קשה.
אני אכתוב באיזו שפה שבא לי, גם אם חצי מהאנשים כאן לא יבינו. ככה לפחות אצליח לגרום לסיפור לזרום.
הקדמה לסיפור תינתן בעוד פרק או שניים, כשאראה איך הוא נרקם במוחי. באותה תקופה תוכלו להתחיל להציע לי שמות לסיפור.
________________________________________________________________________________
פרק 1

כשזה נגמר,
הכול היה שקט.

הרוח נשבה ברחובות הריקים, האפורים. היא שיחקה בענפי העצים, העיפה עטיפות חטיפים ישנות באוויר, שרקה במרזבים ואפילו העיפה מכסה של פח אשפה אחד שבור, ניתקה אותו מציריו המאובקים וחבטה אותו אל המדרכה, גוררת אותו לאורך השדרה הראשית, דוחקת אותו אל פינה של סמטה קטנה ואז הולמת בו לאורכה. הצליל הריקני הדהד בין הקירות. צליל עצוב.
הכול התרחש בשנייה אחת – האוויר נשאב לנקודה אחת קטנה במערבולת עזה ופתאומית, שורק ואז נוהם ואז שואג כמו קטר רכבת – ואז השתררה דממה מלאה בצלצול דומם, מחריש, שמילא את האוזניים – ואז הזדהר האוויר ונהדף בקול אוושה.
צופה מהצד היה יכול לחשוב שבכך הכול תם. צופה מהצד היה חושב שבכך הכול נגמר, אלמלא כחמש דקות לאחר מכן יצאה דמות מהסמטה בצעדים כושלים ופנתה לעבר הרחוב הראשי.
היה זה נער – לא, בחור צעיר. שערו היה שמוט ופרוע, עיניו מוקפות בכתמים כהים, שפתיו סדוקות ומכווצות, מבטו נעוץ בדרך במבט מזוגג אך נחוש. קרעי בד השתלשלו משרווליו ומשוקיו, מיטלטלים ברוח העזה, אולם כל אותו זמן עברה במוחו מחשבה אחת ויחידה –
אסור לי לאחר, אסור לי לאחר, אסור לי לאחר –

"איחרת."
אמי מצמצה בסהרוריות. היא עצרה באמצע הדרך לשולחן, והחלה לקלוט לאט שכל ילדי הכיתה נועצים בה מבטים נוקבים. סומק עז עלה בלחייה.
"מ-מה?" גמגמה בקול חלש וצרוד של מי שלא הספיק לשטוף את גרונו לאחר השינה.
"איחרת," חזר מר גיבונס בקול החזק ששמר למצבים מסוג זה. אמי מצמצה שוב, מחניקה בכל כוחה פיהוק בוגדני.
"א-מצטערת," גמגמה שוב, מועדת קלות בעודה מזדרזת לשבת במקומה. היא חשה הקלה אדירה כשמבטי שאר ילדי הכיתה החליקו ממנה כמו טיפות מים על פני עלה.
זה הולך להיות יום נורא.
_____________________________________________________________________________

שיהיה לכם סופ"ש חבל"ז! ^.^

סאפירה בג'ארסקולאר

תגובות לבלוג
 (לפני 11 חודשים, 29 ימים ו- 2 שעות)
שטן קטן- אתה לא חייב לקרוא את הבלוג כולו אם לא בא לך, זה בלוג לרציניים בלבד...
רון- תודה ^.^ אני עובדת על פרק 2 כרגע...

עידכון - זה סיפור קצת מסובך ויותר בסגנון הרגיל שלי - ז"א מסובך (כמה מפתיע 0.0)... אממ, כן >.>
 (לפני 11 חודשים, 29 ימים ו- 2 שעות)
סיפור מעולה D:
~~~~~
לדנה: גם אני הבנתי אותו C:<

~~~~~
רוצים המשך! רוצים המשך! רוצים המשך! D:
 (לפני 11 חודשים, 29 ימים ו- 2 שעות)
אימלה מה זה הבלוג הענק הזה


משום שלא הצלחתי לפרסם בשום אופן את החלק השני של הסיפור הקודם, "הלך לי התיאבון" לנסות להמשיך אותו... וקיבלתי החלטה קשה.
אני אכתוב באיזו שפה שבא לי, גם אם חצי מהאנשים כאן לא יבינו. ככה לפחות אצליח לגרום לסיפור לזרום.
הקדמה לסיפור תינתן בעוד פרק או שניים, כשאראה איך הוא נרקם במוחי. באותה תקופה תוכלו להתחיל להציע לי שמות לסיפור.
________________________________________________________________________________
פרק 1

כשזה נגמר,
הכול היה שקט.

הרוח נשבה ברחובות הריקים, האפורים. היא שיחקה בענפי העצים, העיפה עטיפות חטיפים ישנות באוויר, שרקה במרזבים ואפילו העיפה מכסה של פח אשפה אחד שבור, ניתקה אותו מציריו המאובקים וחבטה אותו אל המדרכה, גוררת אותו לאורך השדרה הראשית, דוחקת אותו אל פינה של סמטה קטנה ואז הולמת בו לאורכה. הצליל הריקני הדהד בין הקירות. צליל עצוב.
הכול התרחש בשנייה אחת – האוויר נשאב לנקודה אחת קטנה במערבולת עזה ופתאומית, שורק ואז נוהם ואז שואג כמו קטר רכבת – ואז השתררה דממה מלאה בצלצול דומם, מחריש, שמילא את האוזניים – ואז הזדהר האוויר ונהדף בקול אוושה.
צופה מהצד היה יכול לחשוב שבכך הכול תם. צופה מהצד היה חושב שבכך הכול נגמר, אלמלא כחמש דקות לאחר מכן יצאה דמות מהסמטה בצעדים כושלים ופנתה לעבר הרחוב הראשי.
היה זה נער – לא, בחור צעיר. שערו היה שמוט ופרוע, עיניו מוקפות בכתמים כהים, שפתיו סדוקות ומכווצות, מבטו נעוץ בדרך במבט מזוגג אך נחוש. קרעי בד השתלשלו משרווליו ומשוקיו, מיטלטלים ברוח העזה, אולם כל אותו זמן עברה במוחו מחשבה אחת ויחידה –
אסור לי לאחר, אסור לי לאחר, אסור לי לאחר –

"איחרת."
אמי מצמצה בסהרוריות. היא עצרה באמצע הדרך לשולחן, והחלה לקלוט לאט שכל ילדי הכיתה נועצים בה מבטים נוקבים. סומק עז עלה בלחייה.
"מ-מה?" גמגמה בקול חלש וצרוד של מי שלא הספיק לשטוף את גרונו לאחר השינה.
"איחרת," חזר מר גיבונס בקול החזק ששמר למצבים מסוג זה. אמי מצמצה שוב, מחניקה בכל כוחה פיהוק בוגדני.
"א-מצטערת," גמגמה שוב, מועדת קלות בעודה מזדרזת לשבת במקומה. היא חשה הקלה אדירה כשמבטי שאר ילדי הכיתה החליקו ממנה כמו טיפות מים על פני עלה.
זה הולך להיות יום נורא.
 (לפני 11 חודשים, 29 ימים ו- 2 שעות)
פוש - YEAH אני יודעת, אבל אין קשר בין ה"פ לבין הדבר הזה >.>
האמת, הסיפור מגובש לי בראש, אבל אני לא יודעת אם אני אמשיך... המפף, אני אחשוב על זה =\
ולגבי האז - חזרתי בכוונה, זה אמצעי ספרותי של הדגשה 0.0

דנה - יש קשר, בשביל זה יש סיפור D=
ו... הוא לא בדיוק הומלס... באופן טכני, הוא כן... אבל זה מסובך 6.6
 (לפני 2 שעות)
O:
זה ממש מגניב אבל אממ תנסים להחליף את ה"ואז" במילות קישור שונות"..האוויר נשאב לנקודה אחת קטנה במערבולת עזה ופתאומית, שורק -ואז- נוהם -ואז- שואג כמו קטר רכבת – -ואז- השתררה דממה מלאה בצלצול דומם, מחריש, שמילא את האוזניים – -ואז- הזדהר האוויר ונהדף בקול אוושה."
וגם הקטע שהנער יצא מהסימטה הזכיר לי בצורה מטרידה את ההתחלה של "הארי פוטר ואבן החכמים" כשדמבלדור התעתק לדרך פריבטO_O
~~~
סליחה על החפירה,
פוש
 (לפני 2 שעות)
הבנתי הכול ישלי הרגשה שרק אני ופוש נבין את זה ...
~~~~~~~~~~~~
רגע רגע בעצם לא הבנתי מה הקטע עים האיש מאיפה הוא הופיעה? מה הוא קשור לילדה? 0.0
מה איתו ? מה זה כיאלו הוא הומלס?

~~~~~~~~~~~~
רוצים המשך ! רוצים המשך !